ספר המצוות, מצוות עשה קנ״ח

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 157 ספר המצוות Positive Commandments 159 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ו: סמ"ג עשין סימן מ' טור א"ח סימן תעה לאכול מצ' בליל ט"ו בניסן דכתי' שמו' יב בערב תאכלו מצות ואפי' בזמן הזה דהכתוב קבעו חובה: ודוקא בלילה ממש ולא קודם לכן אפי' קבל עליו יום טוב וצריך שימו' לשם מצה לכל הפחות משע' טחינ' ואילך וצרי' שתהא מחמשת המינים שהזכרתי למעלה גבי חדש: והעושה מאורז או מדוחן ומאחד מחמש' המיני' אם יש בה טעם דגן יוצא ידי חובתו וגם יוצא ידי חובתו במעשה אילפ' בלא משק' בתוך המחבת דאי איכא משק' אפילו רבי יוחנן מוד' דלאו לחם הוא כדאיתא בירושלמי: ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ בין שהדביק ולבסוף הרתיח בין שהרתיח ולבסוף הדביק וצריך לאכול המצוה של אפיקומן שאנו עושים זכר לפסח קודם חצות הלילה כרבי אלעזר בן עזריה: וגם נשים חייבות כמו אנשים: ולא יאכל אדם מצה הראויה לצאת בה בערב הפסח ואמר בירושל' דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו: אך מצה עשירה יכול לאכול: אך לא יתחיל מתשע שעות ולמעלה: ואיזו היא מצה עשירה שמותרת שנילושה ביין או בשמן או בדבש. או בבצי' בלי מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמצי ורבי' תם היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים ביום ארבעה שחל להיות בשבת בסעודה שלישית ושמעתי שגם בלא שבת נמי הי' אוכל אותה מצה בערב פסח כשהיה רוחץ גופו בחמין אך רבי נתנאל היה מקפיד במי ביצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה יעשה בחלתה ונהגו העול' לעשות מצות של מצוה מעשרון אחד זכר לחלות תודה שהיו באין שלש מעשרון אחד ולעשות בהן סימן לדעת איזו נעשית ראשונה ושניה ושלישית כדאמרינן גבי שלש קופות שהיו תורמים בהם את הלשכ'. והאמצעית חולקים כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח: ועוד כדי לבצוע בפרוסה ונהגו רבותינו מאוי"ורא לבצוע בשתיה' בראשונ' שהיא שלימה ובחצי שהיא האמצעי ומברכין על שתיהן המוציא ועל אכיל' מצה: ובשלישית כורכין את המרור זכר למקדש כהלל:

1 טור פתח ↗

כל אדם אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל בשר וירק ומיני תבשיל שרי והרמב"ם ז"ל כתב אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות אבל לא ימלא כרסו מהם ויין מותר לשתות הן רב או מעט כי הוא גורר תאות המאכל אבל קודם שעה עשירית יכול לאכול פת ומהו הפת שיאכל חמץ אסור מתחלת שעה חמישית ולמעלה מצה נמי לא דאיתא בירושלמי האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו הלכך לא משכחת פת שיוכל לאכול אלא מצה עשירה פי' שנילושה במי פירות דבירושל' לא אסר אלא מצה שיוצאין בה בלילה אבל מצה שאין יוצאין בה בלילה מותר לאוכלה עד תחלת שעה י' ואם התחיל לאכול קודם שעה י' ומשכה סעודתו עד הלילה פסק רשב"ם אע"ג דבשאר שבתות וימים טובים קי"ל פורס מפה ומקדש בפסח צריך להפסיק סעודתו בעקירת שולחן ורב אלפס פסק דאף בפסח א"צ להפסיק בעקירת שולחן ובה"מ אלא פורס מפה ומקדש על הכוס ואינו מברך עליו בפה"ג ומברך ברכת המוציא וגומר סעודתו וי"א שגם ברכת המוציא א"צ לברך אבל רב אלפס כתב שצריך לברך ברכת המוציא וכ"כ בה"ג ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:

1 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר מניסן בתנאיו הנזכרים והוא שיהיה צלי ושיאכל בבית אחד ושיאכל עם מצות ומרורים, והוא אמרו ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. ואולי יקשה עלי המקשה ויאמר למה תמנה אכילת פסח מצה ומרור מצוה אחת ולא תמנה אותם שלש מצות, אשיבנו אמנם היות אכילת מצה מצוה בפני עצמה הוא אמת כמו שאני עתיד לבאר, וכן אכילת בשר הפסח מצוה בפני עצמה כמו שזכרנו אבל המרור נגרר לאכילת פסח ואינו נמנה מצוה בפני עצמה. וראיה לדבר שבשר הפסח יאכל לקיים המצוה הן שיזדמן המרור או לא הזדמן, והמרור לא יאכל כי אם עם בשר הפסח כאמרו על מרורים יאכלוהו. אבל המרור מבלי בשר לא עשה כלום ולא נאמר כבר קיים מצוה אחת. ולשון מכילתא צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו מגיד שמצות הפסח צלי מצה ומרור כלומר שהמצוה היא קיבוץ אלה. ושם אמרו מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הם יוצאין ידי חובתן בפסח תלמוד לומר יאכלוהו כלומר הבשר לבדו, יכול אין להם פסח לא יצאו ידי חובתם במצה ומרור הרי אתה דן הואיל והפסח מצות עשה ומצה ומרור מצות עשה הא למדת שאם אין להם מצה ומרור יוצאין בפסח כך אין להם פסח יצאו במצה ומרור תלמוד לומר יאכלוהו. ושם אמרו יאכלוהו מכאן שהפסח נאכל על השובע ואין מצה ומרור נאכלין על השובע, לפי שעיקר המצוה אכילת הבשר כמו שאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה והמרור נגרר אחר אכילת הבשר, וחיובן כמו שהתבאר מכתובים אלו למי שיבינם. והראיה הנגלית על זה היא השרש הנכתב בתלמוד, והוא אמרם פסחים ק"כ מרור בזמן הזה דרבנן כי מן התורה אין חובה לאכלו בפני עצמו ואמנם יאכל עם בשר הפסח. והיא ראיה ברורה שהוא מן הדברים הנגררין אחר המצוה לא שאכילתו מצוה בפני עצמה, ומשפטי מצוה זו גם כן מבוארים במסכת פסחים. בא אל פרעה, קרבן פסח פ"א:

1 היא שצונו לאכול מצה בליל חמשה עשר מניסן, יהיה שם כבש הפסח או לא יהיה. והוא אמרו יתברך בערב תאכלו מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פסחים. בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ו:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה א מן התורה לאכול מצה לילי ט״ו שנאמר בערב תאכלו מצות בכל מקום ובכל זמן וכן אמר רבא בפ׳ ערבי פסחים דף ק״כ מצה בזמן הזה דאורייתא ואינה תלויה באכילת הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ואמר רבא שם אכל מצה אחר חצות לר׳ אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו פי׳ לר׳ אלעזר בן עזריה דאמר שם הפסח אינו נאכל אלא עד חצות וסתם לן תנא כוותיה בערבי פסחים ובמס׳ זבחים פ׳ איזהו מקומן ובברכות דף ג׳ ועיקר הסוגיא דף ט׳ ואע״ג דאיכא חדא סתמא במגילה דלא כוותי׳ סמיה מקמי כל הני סתמא והמצה הייתה נאכלת בזמן אכילת הפסח. בשאר ימות הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה רצה אוכל אורז או דוחן או פירות אבל בליל חמשה עשר לבד חובה. שם ובפ׳ כיצד מברכין ברכות דף ל״ט ועיקרו בריש מס׳ חלה העושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בהן טעם דגן יצא ידי חובתו. אחד מצה הנאפת בתנור או באילפס בין שהדביק הבצק באילפס ואחר כך הרתיח מתחתיו בין שהרתיח ואחר כך הדביק הרי זה קרוי לחם וחייב בחלה ויוצא בה ידי חובתו דהלכה כר׳ יוחנן דאמר בפ׳ כל שעה פסחים דף ל״ז כל מעשה אילפס קרוי לחם וחייבין בחלה בדבר שבלילתו עבה ואע״פ שפסק ר״ח כר״ל דאמר פטורין בתו׳ שם בד״ה דכ״ע מעשה מפני שהאבעיות בפ׳ כל שעה הולכות אליבא דריש לקיש דאמר פטורין וגם אומרת שם הסוגיא דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין. מכל מקום פוסק בשאלתות פרשת צו כר׳ יוחנן וכן פוסק רבינו יצחק בתוס׳ דלעיל מדלא חשיב בפ׳ החולץ יבמות דף ל״ו בהדי תלת מילי דהלכה כריש לקיש לגבי ר׳ יוחנן ובירושלמי דמס׳ חלה פ״ק וכל הסוגיא בפי׳ ר״ש משנה ה׳ גרסינן אמר ריש לקיש כל שהאור מהלך תחתיו אין חייבין בחלה ואין מברכין עליו המוציא ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ובלבד ע״י משקה פי׳ כגון טיגון וכל הני בלילתן רכה כגון קרייפלינש ובינייץ בלע״ז אבל בלילתן עבה על ידי משקה קרוי לחם כדגרסינן בפ׳ כיצד מברכין ברכות דף ל״ט היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאכלן מברך המוציא קפסיק ותני ל״ש מנחת סולת ול״ש מנחת מחבת ומרחש׳ שבלילתן עבה. נשים חייבות במצות אכילת מצה דבר תורה שנ׳ לא תאכל עליו חמץ ז׳ ימים תאכל עליו מצות כל מי שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה בפרק אלו עוברין דף מ״ג. אמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו בפרק ערבי פסחים. וגרסינן בירושלמי רבי לא הוי אכיל לא חמץ ולא מצה איכא דאמרי משום דרבי בכור הוה ואיכא דאמרי משום דאיסתניס הוה פירוש אם היה אוכל בבקר לא היה אוכל מצה בלילה לתיאבון ומכאן סמך לאותן בכורות שמתענים בערב פסח. פרק בתרא כל הסוגיא ועוד ב אמרינן במסכת סופרים דאין אומרים תחינות כל ימי ניסן ואין מתענין כל ימי ניסן מפני ששנים עשר נשיאים הקריבו את קרבנם בשנים עשר ימים הראשונים ונם נגאלו בו ישראל ולעתיד לבא עתידין ליגאל בו והבכורות מתענין ערב פסח והצנועין שרוצים לאכול בלילי פסח מצה לתיאבון אמרינן בפרק ערבי פסחים פסחים דף צ״ט וק״ז דמודה ר׳ יוסי לר׳ יהודא בערב פסח שאסור להתחיל לאכול פירוש מצה עשירה שאינה בכלל האיסור מתשע שעות ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון כסתם מתניתן דערבי פסחים דף צ״ט ודר״ת בתוס׳ שם בד״ה לא יאכל ובאשירי שם ריש פירקא וכן הלכה רבינו יעקב היה נוהג לאכול מצה עשירה נילושה בביצים בלא מים בי״ד שחל להיות בשבת בסעודה שלישית:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

מַצָּה

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לאכול מצה בליל זה, שנאמר: "בערב, תאכלו, מצות" שמות יב,יח.

« ספר המצוות Positive Commandments 157 ספר המצוות Positive Commandments 159 »